בטקס מרשים שהתקיים ב-6 באפריל בהיכל התרבות בתל אביב, גוטסמן שמלצמן אדריכלות זוכים בפרס “אות העיצוב 2016” עבור תכנון בניין הפקולטה לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.
תודות לכל הצוות הנפלא שלנו, לכל השותפים בעשיה והקמת הפרויקט ,ובמיוחד ולפרופסור אוריאל רייכמן ,נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, על האמון שנתן בנו ועל שיתוף הפעולה המרתק והפורה.
בתום שלוש שנים של סיעור מוחין, תיאומים וועדות, בית הספר לתארים מתקדמים באדריכלות, תכנון ושימור של אוניברסיטת קולומביה (GSAPP) בשיתוף עם אדריכל אסף גוטסמן, מוציא לדרך תוכנית לימודים חדשה המתמקדת בפיתוח הפוטנציאל של הארכיטקט כאמן. התוכנית, שתפעל ב-Columbia European Global Center שברייד הול, פריז, נועדה לאתגר את הנחת היסוד הרווחת שלפיה ארכיטקטים מציעים שירות ולא מוצר, ותחקור – באמצעות כיתות אמן, הרצאות וסדנאות – את הדרכים שבהן יכולים אדריכלים לפתח ולהרחיב את הקריירה היצירתית שלהם. התוכנית כוללת מחקר מעמיק של טכנולוגיות ייצור (fabrication) אדריכליות ואמנותיות מתקדמות, כמו גם עיסוק בשאלה כיצד ניתן להרחיב את הגבולות שתוחמים היום את המקצוע, כך שישלבו בתוכם גם את ההיבטים המסחריים והתרבותיים של עולם האמנות. Read more
אי-אז ב-2007 השלמנו את בניית “הבית הכחול”, בית פרטי גדול במיוחד שמלאכת הקמתו ארכה מספר שנים. זה היה, ללא ספק, אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר שלנו מאז ומעולם. מדובר בבניין יחיד במינו מבחינת הגודל, הקונספט ועושר הפרטים; יצירת אמנות חד-פעמית.
הלקוח הביע בפנינו את שביעות רצונו מהתוצאה הסופית, ואף הצהיר שבכוונתו לבלות את כל ימי חייו בבית החדש.
במקביל לעבודה על הגימורים האחרונים בגינה ובחללים הפנימיים, פניתי ללקוח בבקשה לתאם ביקור של הצלם שלנו. זאת כדי לתעד את תהליך העבודה ולפרסם את התמונות לאחר מכן באתר שלנו ובספר המציג את הבתים הפרטיים של המשרד. על אף שדנו בעבר בצילום הבית ולא נתקלנו בכל התנגדות, החליט הלקוח לשלוח אליי לחתימה חוזה שמסדיר את צילום הנכס. להפתעתי, הדגיש החוזה כי אם הלקוח לא יהיה מרוצה מהאופן שבו אשתמש בתמונות בעתיד, אהיה מחויב לשלם לו פיצויים בגובה 500,000 דולר.
מעולם לא נתקלתי בדרישה כזו לפני כן. על-פי רוב, לאחר צילום התמונות אנחנו יושבים עם הלקוחות שלנו ובוחרים יחד איתם אילו מהן ראויות לפרסום. לעולם איננו מצמידים את שמות הלקוחות שלנו לתמונות, ואנו גם נמנעים מלהסגיר את המיקום המדויק של הבתים הפרטיים שאנחנו מתכננים. מאותו רגע ואילך שקענו בסדרה ארוכה של שיחות טלפון והתכתבויות בדואר האלקטרוני במטרה לפתור את הסוגייה. היה לנו ברור למדי שלא נוכל להסכים לאיום ה-500,000 דולר שהונח לפתחנו. למרות מאמציי הרבים, לא הצלחתי לגבור על התעקשותו של הלקוח שאחתום על החוזה, וכך, לבסוף, נאלצתי לוותר על צילום העבודה שלנו.
זו הייתה מכה קשה. בילינו שנים רבות בתיכנון הבית ובהוצאתו לפועל של הפרויקט המורכב. המשרד כולו התגאה מאוד בבית הכחול. כעת הרגשנו כולנו שכל העבודה הקשה – ובמקרה של הפרויקט הזה, גם ההפסד הכספי – הייתה לחינם. הלקוח נהנה מפירות הכישרון שלנו, ואילו אנחנו נותרנו בלי האפשרות הבסיסית ביותר להציג את היצירה.
ביסוד המעשה האדריכלי נמצא הכישרון לאלכימיה; היכולת להפוך את פרי הדמיון למציאות ממשית המגלמת בתוכה מגוון ערכים. יש דרכים רבות לדמיין אדריכלות; שרטוטים בהירים על גיליון נייר, צורות גיאומטריות, מודלים מופשטים, רישום כפייתי וטקסטים – כל אלה הם תהליכים אדריכליים. ניתוח, הגדרות, קומפוזיציה ואפילו אקראיות משמשים כולם דרך קבע כדי למצוא את המפגש בין מה שצריך לעשות לבין מה שחייבים לבטא; קשה להסביר את התהליך האדריכלי, במיוחד כי נראה שיש איזשהו צופן גנטי ייחודי המייחד ארכיטקטים בתהליכי התפיסה והחשיבה שלהם. על האדריכלות להיחשב במגוון קני מידה, והיא כוללת תמיד תהליך של תרגום – מהמשורטט לממומש, מהאישי לקולקטיבי, מהמופשט ל-1:1. תחושה של ריבוי קני מידה מרחפת תמיד מעל התהליך. כאילו שבין הקווים, הסימנים והתבניות המשורטטות טבועה מערכת שיקולים שרק מחכה להתבהר ולהתנסח. הארכיטקט פועל בתוך עולם של אסוציאציות וכוונות מקודדות, ונדרש לעבור בין תהליכים שונים יצירה ותרגום. כשהתהליך צובר תנופה ונכנס לאינרציה, תחושות בטן זוכות פתאום לאישור או לכיוונון מחדש, זרמים אסוציאטיביים ננטשים או מתחזקים. הארכיטקט נמשך לכוח, לפוטנציאל של המופשט ולפיתוי שבסובייקטיבי – הם כמו לשון סודית שצופנת בחובה עולמות שלמים. הוא נכנע ליופיים של הסימנים המשורטטים, לדקויות של המלאכה, לפוטנציאל של הדמיון. מרגע אחד לשני נזנח העניין בקו הישר לטובת עגלגלותו האטרקטיבית של העיקול;בסופו של דבר, מתגלה דיסוננס בין ממלכת האדריכלות לבין מערך הכוחות שקובעים את אופן הגשמתה. אדריכלות מגדירה מערכות יחסים. היא מעודדת או מגבילה פעילות חברתית, תרבותית וכלכלית. עבודה ופנאי, בריאות וחינוך, הקבוצתי והאינטימי – כל אלה מתרחשים בתוככי הדמיון האדריכלי ובאופן שבו הוא בא לידי ביטוי פיזי. הארכיטקטורה היא זו שקובעת גבולות, שמשגרת למסעות, שיוצרת הזדמנויות. ההשלכות של הארכיטקטורה אינן מוגבלות לאופן שבו הוגשמה וגם לא למאפיינים הפיזיים שלה. היא מהדהדת ומעוררת גירויים שיכולים לגרור לתגובות שרשרת בעלות השלכות מרחיקות לכת ;פרויקט מוצלח, בין אם הוא נטוע במרחב הפרטי או הציבורי, חייב לעורר ויכוח, להוות בסיס לפעילות חברתית או תרבותית, להגביר את התנועה, לעודד חיים ומסחר ולהרחיב גבולות. כפי שנוכחנו כולנו ללמוד, ארכיטקטורה רעה – סופה לדלל צפיפות אנושית ולדלדל עושר. היא יוצרת שממות חברתיות ותרבותיות. וכך, המעשה האדריכלי טומן בחובו אחריות יוצאת דופן.
