Thoughts – Intellectual Property
אי-אז ב-2007 השלמנו את בניית “הבית הכחול”, בית פרטי גדול במיוחד שמלאכת הקמתו ארכה מספר שנים. זה היה, ללא ספק, אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר שלנו מאז ומעולם. מדובר בבניין יחיד במינו מבחינת הגודל, הקונספט ועושר הפרטים; יצירת אמנות חד-פעמית.
הלקוח הביע בפנינו את שביעות רצונו מהתוצאה הסופית, ואף הצהיר שבכוונתו לבלות את כל ימי חייו בבית החדש.
במקביל לעבודה על הגימורים האחרונים בגינה ובחללים הפנימיים, פניתי ללקוח בבקשה לתאם ביקור של הצלם שלנו. זאת כדי לתעד את תהליך העבודה ולפרסם את התמונות לאחר מכן באתר שלנו ובספר המציג את הבתים הפרטיים של המשרד. על אף שדנו בעבר בצילום הבית ולא נתקלנו בכל התנגדות, החליט הלקוח לשלוח אליי לחתימה חוזה שמסדיר את צילום הנכס. להפתעתי, הדגיש החוזה כי אם הלקוח לא יהיה מרוצה מהאופן שבו אשתמש בתמונות בעתיד, אהיה מחויב לשלם לו פיצויים בגובה 500,000 דולר.
מעולם לא נתקלתי בדרישה כזו לפני כן. על-פי רוב, לאחר צילום התמונות אנחנו יושבים עם הלקוחות שלנו ובוחרים יחד איתם אילו מהן ראויות לפרסום. לעולם איננו מצמידים את שמות הלקוחות שלנו לתמונות, ואנו גם נמנעים מלהסגיר את המיקום המדויק של הבתים הפרטיים שאנחנו מתכננים. מאותו רגע ואילך שקענו בסדרה ארוכה של שיחות טלפון והתכתבויות בדואר האלקטרוני במטרה לפתור את הסוגייה. היה לנו ברור למדי שלא נוכל להסכים לאיום ה-500,000 דולר שהונח לפתחנו. למרות מאמציי הרבים, לא הצלחתי לגבור על התעקשותו של הלקוח שאחתום על החוזה, וכך, לבסוף, נאלצתי לוותר על צילום העבודה שלנו.
זו הייתה מכה קשה. בילינו שנים רבות בתיכנון הבית ובהוצאתו לפועל של הפרויקט המורכב. המשרד כולו התגאה מאוד בבית הכחול. כעת הרגשנו כולנו שכל העבודה הקשה – ובמקרה של הפרויקט הזה, גם ההפסד הכספי – הייתה לחינם. הלקוח נהנה מפירות הכישרון שלנו, ואילו אנחנו נותרנו בלי האפשרות הבסיסית ביותר להציג את היצירה.